הרצל: הנאום אל הרוטשילדים
כיום כשאנשים
חושבים על השמות "הרצל" ו"רוטשילד", חושבים בטח על פינת רחובות
בת"א בה שניהם נפגשים. זה המצב גם בערים אחרות. שניהם נחשבים לתשתית רעיונית,
וגם כלכלית ופוליטית, על בסיסה צמחה מדינת היהודים.
המציאות ההיסטורית
הייתה שונה עד מאוד. הרצל ומשפחת רוטשילד היו יריבים מרים והבלבול נובע מתוך
נסיונו המשונה של הרצל לגייס את הפלוטוקרטיה היהודית לטובת הרעיון הציוני. בלבול
שני כרוך עוצמתם הכלכלית האדירה של בני משפחת רוטשילד. מפעל הקמתם של "מושבות
הברון" בארץ-ישראל, לא נועד כלל לקדם בניית מדינה יהודית, אלא להוות
אלטרנטיבה למערב אירופה, בעבור זרם המהגרים היהודים ממזרח ארופה. הרוטשילדים חששו שהגירת
יהודים אלו למערב, תגביר את האנטישמיות בארצות אלו, ותקשה על יהודים ממעמדם לשמר את מעמדם החברתי.
ומנגד, עוצמתם
הכלכלית של משפחת רוטשילד הייתה כה רבה, עד כי חלקם בסך הכולל של הקרקעות
בארץ-ישראל שנרכשו ע"י יהודים הגיע למחצית, ובמשך זמן רב, אדמות אלו היוו את
ה"יש" הדומיננטי של יהודי הארץ.
הרצל עמד היטב
על המשמעות האוביקטיבית שיש להון הרב שהתרכז בידי משפחת רוטשילד, והקדיש מחשבה רבה
כיצד ניתן יהיה לשכנעם להירתם לטובת המפעל הציוני, כאשר היה ברור לו שהירתמות זו -
העמדת חלק ניכר מהונם לטובת המפעל - תפגע פגיעה עמוקה במעמדם במגרש האירופי. כישלונו הצפוי
של הרצל במשימה זו, לא ריפה את ידיו מהעשייה הציונית, וטיוטת "הנאום אל
הרוטשילדים" הפכה להיות הבסיס לספר "מדינת היהודים".
הברון אדמונד דה-רוטשילד
מכיוון שמצאתי
ברשת הרבה איזכורים לאותו "נאום אל הרוטשילדים" ואת הטקסט עצמו לא
הצלחתי למצוא בגישה חופשית ברשת, נכון למאי, 2014 בחרתי להעלות לבלוג קטע מן הנאום שלא ננאם, אך הדיו
נשמעו הרחק ולעומק - גם במחשבתו ופעולתו של הרצל וגם בקורות ההיסטוריה היהודית
הטראגית. במהלך של ניתוח אנליטי חריף, חושף הרצל את הסכנה
הצפויה ליהודים מתוך תפקידה של משפחת רוטשילד בכלכלה האירופית, ומנבא את התוצאות
האיומות העלולות לנסוע ממנו:
"
...אנו מוכרחים, אפוא, להגיע למטה, להגיע למטה, אין אני יכול לשוות לפני את המראה
ואת הצורות אשר העניין ילבש. האם תהי זאת הפקעה בכוח מהפכה מלמטה, או האם תהי זאת
החרמה בכוח ריאקציה מלמעלה? האם יגרשונו? האם ירצחונו? אני משער את כל הצורות האלה
יחד ועוד אחרות. באחת הארצות, קרוב לודאי בצרפת, תפרוץ המהפכה החברתית, שקורבנותיה
הראשונים יהיו בהכרח גדולי הבנקים והיהודים... ברוסיה יחרימו פשוט מלמעלה. בגרמניה
יחוקקו חוקים מיוחדים, כאשר הקיסר לא יוכל עוד לעבוד עם הרייכסטאג. באוסטריה
יירתעו מפני האספסוף הווינאי ויסגירו את היהודים. נמצא שמן מדינות אלו יגרשונו
ובמדינות אחרות אשר אליהן נמלט- ירצחונו האין הצלה?"
מול הסכנה האיומה
הזו, מציב הרצל את "עניין הישן והפשוט של יציאת מצרים". כלומר, יעודה של
הציונות היה למנוע את הטרגדיה שאת התשתיות להתרחשותה כבר קלט הרצל 45 שנים לפניה.
אך הרצל לא היה דטרמיניסט, הוא האמין ביכולת לשנות את הגזירה, וגם שבועות לפני מותו,
במכתב גנוז ורב יאוש הנקרא "אגרת אל העם היהודי", מתמודד הרצל עם סיסמתו
הידועה "אם תרצו, אין זו אגדה" והוא שומר על האמונה בכוחה של הבחירה
בנסחו: " מאחר שלא
רציתם, נשאר הדבר אגדה בזמן הזה " (ניתן לקרוא את האגרת כאן)
. בכך הוא מותיר לנו את האפשרות העקרונית לגאול את העם היהודי מנתיב
ייסוריו המתמשך, לכשנבחר בכך באמת ובתמים. גם אני איני מציע פרשנות דטרמיניסטית
גמורה הרואה בשואה את סופו של העם היהודי ובמדינת ישראל תקומתו הבלתי מעורערת. בעיני,
הדברים הללו עדיין עומדים ותלויים בנו וברצוננו המשותף.
פרשנות לנאום,
וליחסים בין הרצל ולרוטשילד בכללותם, ניתן למצוא במאמרו של פרופסור דני גוטויין:
מאמר שפורסם
ב"הציונות", מאסף י"ט, 1995.
ועתה,
למילותיו של הרצל עצמו.
מתוך: "הנאום אל הרוטשילדים" / בנימין זאב הרצל
"ראשית
כל, רצוני לבאר לכם את האופי המיוחד של שיחתנו.
על-ידי השיחה הזאת נוצר ביניכם וביני מצב מתמיד.
אחריה מוכרח אני להיות לעולם ועד או ידידכם או אויבכם. כוח הרעיון הוא שאין מנוס
מפניו.
אמנם,
בתחילה חשבתי כי אוכל לבצע את המפעל רק בניגוד אליכם - עלה בדעתי: עמוד! וכי מאין
אני יודע, כי אי אפשר לי לעשות ביחד עם הרוטשילדים?
לכן
הנני פה, לפי שעה הרי זה בגדר פוליטיקה
טובה, ואפשר שיהיה בגדר מאבק טוב. עכשיו מוכרח אני לבקש רשות לדבר על רכושכם. אילו
היה מצער, כשלי, לא היתה לי שום זכות לכך. אך בשל גדלו נעשה פומבי.
איני
יודע אם ההערכה הכללית היא למעלה מן המציאות או למטה ממנה. כשהרכוש מגיע להיקף כזה
שוב אין נפקא- מינה כמה יש בעין זהב, כסף, ניירות ערך, בתים, אחוזות, בתי- חרושת,
עסקים מכל המינים. אין ערך מעתה ליסודות החומריים, אצלכם עוד פחות מאשר בבנק
הממשלתי. כי אם די שהבנק יכול לכסות בשני שלישים, במחצה ואף בשליש, הנה אצלם די
בחלק העשירי ואף פחות מזה. האשראי אשר לכם הוא עצום, מבהיל. הוא מקיף מיליארדים
רבים . אין אני אומר עשרה או חמישים מיליארדים. כאן חסרה הסקירה הכללית ואין לבוא
במספרים.
ובזה
הסכנה...
סכנה
לכם כמו לכל הארצות, לכל העולם. רכושכם-
ואני מצרף את הרכוש שבעין עם האשראי- דומה למגדל. המגדל הולך וגדל: אתם
מוסיפים לבנות. אתם מוכרחים להוסיף ולבנות- וזה מחריד: ומפני שאינכם יכולים לשנות
את חוקי הטבע, מפני שהנכם משועבדים לחוקי הטבע, מוכרח המגדל להישבר באחד הימים. אם
מתוך עצמו, ואז יהרוס כל אשר מסביבו, או שיהרסוהו
בכוח מבחוץ. על כל פנים, זעזוע איום. משבר עולמי.
אני
מביא לכם את ההצלה. לא על ידי שאני מקטין את המגדל אלא על ידי שאני מרחיבו, שם לו
יסודות מחושבים, מסיים אותו באופן הרמוני. כי מגדל טעון סיום .– מובן מאליו, שלא
דאגתי לאינטרסים שלכם. עניינכם הפרטיים אינם עניין לי. אין אני רוצה לעשות עסקים
אתכם. אין אני נושא משרה אצלכם. לא כיום ולא לעולם ועד.
אך
רצוני להעמיד עצמי לשירות כל היהודים.
מפני
הטעמים ההכרחיים האמורים אין לקוות בשום פנים , כי המצב יוטב. אם איש ישאלני מאין
אני יודע זאת, אגיד לו, כי גם אני יודע
לאן תגיע האבן המתגוללת על פני שטח משופע, כלומר, למטה. רק מטורפים מסיחים דעתם
מחוקי הטבע.
אנו
מוכרחים, אפוא, להגיע למטה, להגיע למטה, אין אני יכול לשוות לפני את המראה ואת
הצורות אשר העניין ילבש. האם תהי זאת הפקעה בכוח מהפכה מלמטה, או האם תהי זאת
החרמה בכוח ריאקציה מלמעלה? האם יגרשונו? האם ירצחונו?
אני
משער את כל הצורות האלה יחד ועוד אחרות. באחת הארצות, קרוב לודאי בצרפת, תפרוץ
המהפכה החברתית, שקורבנותיה הראשונים יהיו בהכרח גדולי הבנקים והיהודים.
מי
שחי כמוני כמה שנים בארץ זו, כמשקיף בודד מן הצד אינו מטיל כלל ספק בדבר.
ברוסיה
יחרימו פשוט מלמעלה. בגרמניה יחוקקו חוקים מיוחדים, כאשר הקיסר לא יוכל עוד לעבוד
עם הרייכסטאג. באוסטריה יירתעו מפני האספסוף הווינאי ויסגירו את היהודים.
נמצא
שמן מדינות אלו יגרשונו ובמדינות אחרות אשר אליהן נמלט- ירצחונו האין הצלה?
יש,
רבותיי, יש אחת אשר כבר היתה לפנים. יש לחזור על הצלה ישנה מאד, מהוללת מאד, בדוקה
ומנוסה מאד. רק הצורות הן אחרות, חדשות ועדינות יותר. בכל החידושים של ההווה יש
להשתמש בשביל התוכנית הפשוטה והמובנת הזאת.
העניין
הישן והפשוט הוא יציאת מצרים.
אך
לפני שהנני מגולל בפניכם את התוכנית, רצוני לציין בפניכם בשני משפטים את עיקר
העיקרים אשר עליו היא עומדת. או אז תבינו הכל באופן קל יותר:
א.
אנו
פותרים את שאלת היהודים בהצילנו את רכוש
היהודים העשירים או בחסלנו אותו.
ב.
אם
לא נוכל לעשות זאת עם היהודים העשירים, נעשה בניגוד להם. אין זה איום. אין אנו
מתחננים ואכן אנו מאימים. בהמשך השיחה תבינו את הדבר הזה.
התנועה
תיוולד בו ברגע שאפרסם בעולם את רעיוני. אתם, רבותיי, עשירים למדי כדי להועיל
לתוכנית זו ואין אתם עשירים מכדי למנוע בעדה. מטעם משונה אך פשוט:
אי
אפשר לקנות אותי. כן, אני אצטער באמת אם לא תתחברו אלי ותסבלו מתוך כך...
אתם,
רבותיי גדולים יותר מדי ולא נוכל אחר-כך לפרוש עליכם פה את חסותנו.
לא
מתוך נטירה, לא מפני שבינתיים ניכנס לתוך ניגוד קשה, שבכמה נקודות יביא אתכם
ואותנו לידי התנגשות: אנו נקבל אתכם שם כאחים, לכשתבואו באחד הימים לבקש שם חסות
ומנוחה.- אמנם נצטרך לנקוט אמצעי זהירות אחדים כלפי רכושכם המסוכן.
רבותיי,
הצורה הסבירה היחידה של החיסול מרצון של רכוש בני רוטשילד היא זו שעליה אני מספר
לכם זמן כה ממושך הגירת היהודים.
במסרנו
לאזרחים הנוצריים את העמדות שאנו מסתלקים מהן הננו נותנים להמונים את האפשרות
לעלות למצב כלכלי טוב בהיקף עצום ובדרכי שלום שאין דוגמתם.
ומסחר
הממון? זוהי, כנראה אחת השאלות העיקריות. הננו כעת, לדאבוננו, עם של אנשי בורסה.
נמצא שכל אנשינו יסתערו על הבורסה ומשום כך אולי לא ניתן כלל מקום בתוכנו למוסד
הבורסה שהוא רב-תועלת ואי אפשר בלעדיו? אתם צוחקים לי ? סבלנות, רבותיי!
האמינו
לי, כי הבורסאים הזעירים האלה ישרתו אותנו באמונה ובהכרת תודה בכל מקום שנעמידם:
אם לא יבחרו להיות בעצמם מעבידים או בעלי עסקים כלשהם. אם יבחרו להיות בעלי תעשיה
זעירים, או חקלאים, יקבלו מאתנו אשראי בצורת מכונות או יוכלו לחכור ולעבד את
קרקעותינו. אצל הבורסאים הבינוניים חוזר החיזיון הזה במידה גדולה יותר. הם יהיו
לבעלי – תעשייה, קבלני בנין וכו'.
כי אנו סוגרים את הבורסות מיד לאחר היבנותן: לשון אחרת: אנו
מתקינים זכות מונופולין לבורסות. כך כל סחר הממון נעשה קניין המדינה. בראשונה עלתה
מחשבה זו על דעתי רק לשם החינוך החדש של עמנו. ואולם ככל שהרעיון הזה גמל בקרבי, כן נוכחתי יותר ויותר
מצדדים שונים, כי המונופולין בבורסה נכון הוא.
מכל
התקנות היפות אשר נתקן שם, יתכן כי כל אירופה תסגל לה בראשונה תקנה זו. אלמלא אמרו
לסגור היום בפנינו את הבורסות, היה איסור זה פוגע בנו קשה. לאן יפנו כיום יהודי
הבורסה האומללים? אך כאשר תתחיל הגירתנו
יהא איסור כזה טובה גדולה ליהודים, וגם המדינות ימצאו בו מקורות גדולים גם – כמונו
שם! – תהיינה מעתה הבעלים על אשראי המדינה.
ואם
הממשלות מתקינות אחרינו את המונופולין בבורסות, ירוצו אחרינו כל המתמהמהים, אשר
אולי לא ימצאו עוד את המקומות המעולים.
אתם
רואים, רבותיי, איך צבת בצבת עשויה?
מה
הוא העסק שלכם החובק רחבי תבל? אין אני מאמין כי עסק הכספים של מדינתנו, או איזו
מדינה אחרת, יגדל פעם משלכם. אתם כולכם יודעים, כי התנועה הגדולה בשוק הכספים לא
רק מסתגלת לריכוז, אלא גם מסייעת לו.
בנקים
מתאחדים לאיגודים לשם עסקי ממון גדולים ביותר, הם יוצרים את הקרטלים הכספיים
הרעים, שעדיין לא עמדו היטב על כל הרע שבהם. ואתם נמצאים בכל מקום באמצע ורואים
אתכם היטב, רבותיי. יודע אני היטב כי אין אתם באים מעצמכם, קוראים לכם, מבקשים
אתכם לבוא.
וזוהי
המארה ! אי-אפשר עוד לוותר עליכם ! כופים אתכם להתעשר יותר ויותר, לרצונכם ושלא
לרצונכם. אין אתם השליטים על רכושכם, אתם צפים על פני זרם הזהב הזה בלי לדעת לאן!
איני
יודע אם כל הממשלות כבר עמדו על הסכנה העולמית האצורה בכוח הממון שלכם.
אי-
אפשר לערוך מלחמה בלעדיכם, ואם אתם רוצים לעשות שלום, זקוקים לכם עוד יותר.
ריבוי
עושרכם הולך ונעשה, אפוא, אך ורק על חשבון עושר העם, אף-על-פי שאתם הנכם מן הצד
האישי ההגונים ביותר.
לא
נסבול, אפוא, גם במדינת היהודים את עושרכם המפחיד שביכולתו להחניק את חירותנו
הכלכלית והמדינית אף אם תתחברו אלינו- לא!
אנו
מחסלים את הרוטשילדים, כשם שאנו נוהגים עם הספדיטור או החנווני הזעיר.
היינו,
ה"חברה" בולעת את בית רוטשילד."
תגובות
הוסף רשומת תגובה