אוהלים אדירים - סיכום ביניים מוסיקלי של המאבק החברתי

עכשיו, כשקצב המחאה נרגע, ומהסחף הגדול נשארים רק זרזיפים, שמתחילים לחלחל, להיכן שנקוו הבורות,

לי יש זמן לשבת ולהכין פוסט על מוסיקה ומאבק חברתי.

ברור מאליו שאין ממש קשר בין הצלחת המחאה החברתית לבחירה נכונה של שירים, אבל יש משהו במוסיקה, שקשור לארגון מחודש של הדברים שאנו מזדהים איתם. המחאה שהתרחשה באוהלים הפכה לשטף רק אחרי שלפניה היו מחאות נגד מחיר הקוטג', ונגד מחיר הדלק ונגד הפרטת הקרקעות ומאבקי המורים והפרקליטים והעובדים הסוציאליים, אבל בתוך השטף הזה, השאיפות לא הסתכמו רק לטפל בדלק, או בשכר במגזר הציבורי. השאיפות העפילו להסתכלות שונה לגמרי על עצמנו, הישראלים. כמו שהמחאה אינה אקט, אלא מאבק מתמשך, גם ההיכרות החדשה עם החברה הישראלית היא תהליך. לראות את עצמנו ולא כאוסף של ניגודים ומגזרים מתחרים, אלא כבני אדם ממגוון תרבויות, שיש להם צרכים משותפים ורצון למכנה משותף, מעבר לכל הניגודים וההבדלים. וזה בדיוק המקום שבו צריך שינויים תרבותיים וגם המוסיקה היא חלק מזה. לדוגמא, כשמוקי שר ברוטשילד "כולם מדברים על שלום... אבל לא יכון שלום בלי צדק", הוא פשוט מקביל לקו הפוליטי של שלי יחימוביץ' ונראה לי שההצלחות של שניהם נובעות מזיהוי משותף של המציאות. ולכן זה צורם שיש כל כך מעט במוסיקה הישראלית שיכול לקדם את השאיפה הזו. שמעתי המון אומנים מוכרים ובלתי-מוכרים מופיעים בהפגנות ובאוהלים, מנסים להתאים את השירים הקודמים שלהם לאווירה החדשה, או כותבים שירים חדשים ברוח המחאה, ולא שמעתי כמעט שום שיר שיש לו את הצירוף הנכון של סגנון ומסר.

מאוד התרגשתי כשיצא האוסף הכפול "אוהלים אדירים" – יוזמה חופשית לשמיעה והורדה של מוסיקת מחאה. האוסף מורכב משירים חדשים שתרמו אומנים שונים מוכרים ולא מוכרים, וכולם עוסקים בצרוה זו או אחרת במצב החברתי, אבל כאן ה*אבל* הגדול – האוסף הזה נופל בדיוק באותם מקומות של נופלת כל המוסיקה הישראלית העכשווית.

נתחיל מזה ש80% ויותר מהשירים הם בעצם ואריאציות שונות על אותו שיר של היחסים שבינו לבינה – ולא שזה לא מעניין, אלא שהם לא מסוגלים לבטא את מה שקרה בקיץ האחרון. הם לא יכולים להפר את ההנחה המקובלת שה"אנחנו" זה מה שבהכרח מוחק ומסתיר את ה"אני". המציאות דווקא הפוכה, "האנחנו" זה מה שיוצר את התנאים שבהם ה"אני" יכול לחיות. כל השירים שמתחלים ונגמרים "בי" פשוט לא יכולים לייצג את זה.

אם תבדקו את שירי המחאה הישראליים תראו שהם גם בעצם מאוד דומים זה לזה: "משיח" של שלום ו"עבדים" של ברי, "שירת הסטיקר" של הדג נחש או "נעלים" של פורטיס ואפילו "פרצופה של המדינה" של בנזין הם שירים של ביקורת חברתית, אבל גם שירים של יאוש. הם יוצרים "אנחנו" על בסיס תחושת המיאוס – זה תואם חלק מהמהלך שקרה הקיץ, אבל מה שאני מחפש זה דווקא שירים שהולמים את האפשרות לפתרון של התסבוכת הזאת, שמסמנים את החומרים וההתנהגויות שמהם אפשר לבנות חברה ישראלית אחרת – שלכולם יש בתוכה מקום, על אף ובזכות ההבדלים בדת, בתרבות, בשפה. רוב החיים שלי סלדתי משירים עבריים שמריחים מ"בניית אתוס", שירי *ארץ ישראל* או אפילו *בנימינה*, מעין נוסטלגיה לזה ש"פעם היה טוב", וגם כיסוי והסתרה של כל חומר הנפץ החברתי שתמיד היה כאן. אלא, שבהשוואה לשירים המנוכרים, הדיכאוניים וחסרי המוצא של ימינו, נראה לי שחסר לנו בדיוק מרכיב מתוך הסגנון הזה – משהו להתאחד סביבו, לבנות ולהיבנות בו. לא משהו מתוחכם, ולא משהו חונק, אלא שירים פשוטים ואינקלוסיביים עם מסרים חדים שמכוונים לעתיד צודק יותר.

הנה כמה קריטריונים ששיר של קיץ 2011 צריך לעמוד בהם:

1.  המלודיה שלו היא כזו שניתן לשיר אותה בציבור.
2. הוא פשוט וקליט.
3. נקודת המבט שלו פונה לציבור רחב.
4. המסר שלו נוסך תקווה ורצון לפעול.

הקשבתי כמעט לכל השירים ב"אוהלים אדירים" ויש שם לחנים יפים, אבל קשה מאוד למצוא דברים שמתקרבים למה שאני מחפש. המלצות: קוואמי כתב מילים קולעות מאוד ב"אסור להישבר", אבל אל תצפו לבשורה מוסיקלית. יעל דקלבאום, שרה מאוד יפה ב"שנת 2010", וחבל שהמילים הם קיטשיזציה של הביקורת החברתית באורח מייאש. משם גלשתי ביוטיוב לכמה מציאות אחרות של ראפ מחאה אתיופי/ישראלי מעניין:  ברינקס (עם שאנן סטריט מצולם ברקע), ואלי לוזון שהצטרף ל"קפה שחור חזק" לביצוע של שיר המחאה "איזו מדינה". הראפ תמיד סיפק חומרים טובים למחאה, אבל המבנה שלו מבוסס על הערצה כלפי הMC, שיכול לשיר מהר את כל מה שאני לא. 

אז מה אני מציע ?

השיר שבינתיים הוא הכי נכון במילים, בסגנון ובקליפ הוא השיר המוצלח  
למאבק של דן פי"ת (פועלים יוצרים תרבות)

קוּם הִתְנעֵרָה/ עַם עֲבָדִים מְזֵי רָעָב
קוּם הִתְנַעֵר מֵאָבָק/ קוּם הִתְעוֹרֵר... לְמַאֲבָק.

כִּי לֹא לָזֶה פִּיללְנוּ בַּגוֹלָה אַלְפַּיִם שְנֹות,
חֻרְבָּן הַצֶּדֶק / אָבְדָן הַדֶּרֶך וְהַחֲלוֹמוֹת.
לֹא לְתַרְבּוּת שֶל כֹּחַ / לֹא לְשִלְטוֹן הַהוֹן
לֹא לְמִלְחֶמֶת הִשָרְדוּת בְּחֶבְרַת הָמוֹן.
לָכֵן הִכְרַזְנוּ בְּעַצְמָאוּתֵנוּ עַל הַשָלוֹם, עַל הָעַרְבוּת עַל הַשִוְיוֹן.

קוּם הִתְנעֵרָה/ עַם עֲבָדִים מְזֵי רָעָב
קוּם הִתְנַעֵר מֵאָבָק/ קוּם הִתְעוֹרֵר... לְמַאֲבָק.

וְהַנִיצוֹץ הַזֶה חָזָק / בּוֹעֵר, בּוֹעֵר בָּרְחוֹבוֹת
וּמִי כָּמוֹנוּ עוֹד אוֹהֵב כָּךְ אֲת הָאָרֶץ הַזּאֹת?
יֵצְאוּ בְּיַחַד נְעוּרִים / בְּקוֹל גָדוֹל בְּלִי עכָּבוֹת
יֵצְאוּ יַדְלִיקוּ לַפִּידִים / אֶת הַתִקְוָה בַּלְבָבוֹת.

קוּם הִתְנעֵרָה/ עַם עֲבָדִים מְזֵי רָעָב
קוּם הִתְנַעֵר מֵאָבָק/ קוּם הִתְעוֹרֵר... לְמַאֲבָק.

לֹא נִישָבֵר וְלֹא נִשְתוֹק/ לֹא נִילָחֵם עַל פֵּירוּרִים,
ולֹא יַפְרִידוּ עוֹד בֵּינֵינוּ / זוֹ צַעֲקַת אַחִים.
וְלֹא יִהְיֲה פֹה עוֹד נִיצוּל
וְלֹא חֶבְרָה שֶל חֲזִירִים,
עִידָן חֲדָש נָבִיא עִימָנוּ
שַחְקוּ שַחְקוּ יָא חוֹלְמִים!

קוּם הִתְנעֵרָה/ עַם עֲבָדִים מְזֵי רָעָב
קוּם הִתְנַעֵר מֵאָבָק/ קוּם הִתְעוֹרֵר... לְמַאֲבָק.

אז, יאללה, תשמעו, תגיבו

ותראו לי שאני טועה 

ויש עוד המון שירים מעולים מהקיץ האחרון