סימון קוניאנסקי והזהות היהודית בימינו

הסרט "סימון קוניאנסקי" עוסק בשאלת הזהות היהודית היום בצורה גסה ומשעשעת.

למעשה, השאלה מה הופך היום יהודים ליהודים היא אחת השאלות השנויות במחלוקת בזמנינו.

בעבר היה מקובל להניח את ההכרה בהלכה כקריטריון סוציולגי מכריע. קביעה זו נעזרה בכך שמעמד פוסקי ההלכה, הרבנים, היה מעוגן משפטית בחוקי הממלכות בהן חיו קהילות יהודיות מאורגנות, וחוקים אלו נכפו על היהודים, בדיוק כמו שאר חוקי הממלכה.

ביטול מעמד זה, כמו גם החלשת מעמד הכנסיה, התרחש באופן מדורג למן המאה ה-18 עד המאה ה-20, במקביל לצמיחת המדינה החילונית. לשמחת חלק מן היהודים, ולאכזבתם של אחרים, לא הוביל תהליך זה להתבוללות מוחלטת. חלק המשיכו להיצמד להלכה כקוד מחייב, הפעם באופן וולונטרי – הדתיים של ימינו, ואחרים שינו את הגדרת הזהות היהודית לזהות לאומית-תרבותית – החילונים של ימינו. מעמד היהודים בגולה, שמעולם לא היה הרמוני, הפך למסובך הרבה יותר. וזאת גם ליהודים עצמם, וגם לעמים בקרבם חיו. החרפה ניכרת בצורך לפתור את ה"שאלה היהודית" חלה בסוף מלחמת העולם הראשונה, עת פירוק אימפריות רב-לאומיות (העות'מאנית והאוסטרו-הונגרית, וכמעט גם הרוסית) והקמת מדינות לאום רבות.

את ההמשך אנו יודעים, היטלר סיפק הגדרה משלו לזהות היהודית – כגזע, ונלחם מלחמת חורמה להשמדת היהודים, שחיסלה שליש מהם. המיעוט הציוני הצליח להקים את מדינת ישראל, תוך הישענות על עתודות העלייה מקרב ניצולי השואה ומקרב יהודי ארצות האיסלם. אלו נוספו ליישוב היהודי בארץ, הן ככוח לוחם והן ככוח בונה ומיישב. ההנהגה הפוליטית של היישוב היהודי בארץ לא היססה להזכיר את השואה בבואם לגייס תמיכה הולכת וגוברת בהקמת מדינת ישראל. 

מדינת ישראל, בעשורים הראשונים לקיומה, שימשה בתפקיד כפול בהצלחה מפתיעה – הן כמקום מקלט ליהודים באשר הם, והן כמוקד מרכזי חדש לזהות היהודית – החיים בה והשותפות בבנייתה בתור קשר מקסימאלי, ותמיכה והזדהות איתה מרחוק כקשר מינימאלי.

עם השנים, דעכה התמיכה הגורפת במדינת ישראל ובצדקת דרכה, הן בקרב יהודים והן בקרב עמים אחרים. לתהליך זה סיבות רבות, אך מעניין לשים לב, שלפחות מנקודת המבט של החינוך היהודי, הנסיגה במעמדה של מדינת ישראל, הלך בד בבד עם התפתחותו של זיכרון השואה, כתוכן המכונן המשותף הבולט ביותר, בחינוכם של יהודים בארץ ובגולה. לא אתעכב כעת על משמעות העגומה של תהליך שינוי זהות שמשמיט אירוע שבבסיסו ניצבת יוזמה יהודית אקטיבית, ומחליפו באסון הנגרם ליהודים ע"י אחרים ולחלוטין לא מבחירתם. אני מעוניין להבין את הזהות הזו כמו שהיא היום, על אף הפילוג, הבלבול, המשיכה לכיוונים רבים וסותרים, ללא תוכן מרכזי אחד שיכול לאחד סביבו את שאר המרכיבים, וליצור סדר מפשר ביניהם.

לכן שמחתי במאוד לצפות בקומדיה הנפלאה של מיכה ואלד: 'סימון קוניאנסקי'.

הסרט (הבלגי) עוסק בסימון, גבר יהודי צרפתי בן 30 ומשהו המתקשה למצוא את מקומו בעולם. הוא מאוהב באשתו הנוצריה, הפרודה ממנו ומגדלת את ילדם המשותף, ללא עבודה, ויחסיו המעורערים עם משפחתו היהודית מוצגים באופן מצחיק עד כאב. לא אכתוב כאן ביקורת סרטים ממבט קולנועי, אלא רק כמה אנקדוטות לגבי הסיפור והתיאור שלו כלפי הסתירות הקיימות בחיי היהודים בצרפת היום ומשמעותם לגבינו.

אביו של סימון, מייצג היטב את הדור הקודם, שגדל על ברכי המסורת היהודית האידישאית של מזרח אירופה, ניצול שואה רדוף מאימי המלחמה ובעל דחף עצום להמשכיות הדור, הניצב בקונפליקט עצום: מצד אחד בנו התחתן עם גויה, ומצד שני, מנישואים אלה נולד נכדו היחיד.

ועם זאת, דאגתו הרבה מכל היא שבנו יעמוד ברשות עצמו וימצא לעצמו 'פרנסה הגונה', בקשה אותה מסרב הבן למלא בעקשנות.

סימון עצמו סולד מכל דבר שמשפחתו היהודית מסמלת. ההערצה העיוורת של משפחתו לישראל, מתרגמת אצלו לעמדות פרו-פלסטיניות. העיסוק האובססיבי של אביו ודודו בשואה, מעורר אנטגוניזם בקרבו, אך כשאשתו מספרת שבנם התחיל לשחק ב"קאפו ויהודים" עם בני כיתתו, הוא דווקא רואה בזה "פורקן מוצלח", וחושף את הדואליות של הסלידה – אף ששורשיו היהודים אינם מוצאים חן בעיניו, אין לו שורשים אחרים, ואין לו מקור אחר להעניק זהות לבנו.

צוואת אביו שנפטר בפתאומיות, מגלה שבקשתו האחרונה היא להיקבר לצד אשתו הראשונה והסודית, אי שם בעיירה באוקראינה – בקשה המובילה למסע קבורה משפחתי חוצה אירופה דרך בלגיה, גרמניה, פולין ואוקראינה, ומסע חיפוש אחר הערכה מחודשת של הבן את אביו המת, דרך יחסיו המסתוריים עם אשתו הראשונה.

החיים היהודיים בגולה היום מציבים דילמות שאינן חלק מחייהם של מרבית הישראלים – הדאגה לשידוך יהודי, ולקיום קהילה דתית/תרבותית נפרדת בתוך מדינה דמוקרטית, כאשר רוב אוכלוסייתה אינו יהודי. ובכל זאת, נקודות המרכז הן דומות – היחס לשואה ולמדינת ישראל והקשר ביניהן. כישלונו של סימון למצוא כיוון לחייו, מתחבר לדעתי היטב לשאלות העמוקות של צעירים החיים בישראל, לגבי זהותם היהודית, בתוך אוקיינוס של תרבות מערבית אינדיבידואליסטית המערערת כל ניסיון להקנות הקשר תרבותי יציב ומובן מאליו  – משפחה, קהילה, אומה, דת או עם.

האריזה של הסיפור כקומדיה קלילה ובוטה, מקילה על השיקוף התרבותי, וכל אחד יכול לבחון בעיני עצמו מה מתוכה הגזמה לצורך הומור, ומה הוא הצגה נאמנה של מציאות כואבת. 

הבעיות העומדות בפני סימון בתחילת הסרט הן אותן למעשה הבעיות בפניהן הוא ניצב בסופו. לא מחכה לו בסוף "פתרון" בעזרת תסריטאי מגונן, וכמוהו, גם אנו צריכים לתת את הפשר בעצמינו לשאלות של זהות ומשמעות.

ניתן למצוא כתוביות כאן

המסונכרנות לגרסת VMT

 OneDDL.com-vmt-simonk-xvid.avi